<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן מ"ח</h1>
<h2>דף טז.</h2>
ועוד שאל מן מורינו רבינו הגאון ר' שלמה בר שמשון על מנהג העולם להכריע אחר סידור התלמוד דכיון דקיימ' לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כיצד בא אדם אצל חברו ומתנה עמו שאם ישתכר על ידו שום ריוח או בהלואה או על ידי מערופיא שיתן לו כך וכך והלא אין אדם מקנה דבש"ל והיכא דאיכ' נתינ' ביניהן לא קא מיבעי' ליה דבההיא הנאה דקא מהימן ליה ודאי קני אלא כי קא מיבעי' ליה היכא דליכא נתינ' מעות בינייהו דהיכי קני ואי אמרת אית' לר' [יוחנן] דאמר [קידושין ס"ב ע"א] כל שבידו לעשות לאו כמחוסר מעשה דמי משום הכי ק(ת)ני דהשתא נמי הוי בידו לעשות ואם תמצא לומר אית' לדר' יוחנן השתא נמי קא מיבעי' אי מדמינן לה כל דדמי ליה ומאי מדמינן ליה. וכן השיב רבינו גאון יעקב ר' שלמה ב"ר שמשון זצו"ל. מה רב חביבות יקירי כי נפלאת עלי אהבתו מאהבת יחידי' ורבים אדירים בל יוכלו לכבותה כי חושקני בו וחשקתיו מאז והכרתיו זה דודי ונעימי קרובי וחביבי שמו כשם אביו יהי רצון שמים להאריך ימים בטוב ולמלאות מקום אבותיו הטובים ידע כי הגיעו לידי שאלותיו ומאד שמחתי בהן כי הבנתי כי איננו צריך כי אם להכריע מנהג ההלכה וזה שאמרו חכמים אין לך מקצוע גדול בתורה יותר מדיני ממונות מפני שהן כמעין הנובע ואכן יקירי הפוך בה והפוך בה ותהיה בחזרה ותקבע מקום והם סוד צור ליראיו וגולות עליות ותחתיות יהי מסורין בידך ועל דברי כתבך נתתי את לבי והנני משיבך כמה שדעתי נוטה דהכי הלכת' שאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ואעפ"כ מי שמתנה עם חברו שאם ישתכר על ידו שום ריוח או בהלואה או על ידי מערופא שיתן לו השליש או הרביע דתנאי מקויים וחייב ליתן לו דהא אפי' שכר אמירה מחייב אינש לשלם וממונא הוא כדאמר [שם ס"ג ע"א] הרי את מקודשת על מנת שאדבר עלייך לשלטון מקודשת ואפי' ריש לקיש דאמ' בעינ' שיתן לה שוה פרוטה משום דקסבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מ"מ קסבר דשכירות מעלי' היא ועוד אמרינ' [ב"מ ס"ט ע"ב] לגבי אבא מר בריה דר' פפא דאמרי ליה [רבנן] לר' פפא בריה [ד]מר קאכיל רבית' כו' עד שכר אמיר' קא שקיל וכ"ש זה שטורח בגופו וע"י משתכר דוודאי חייב ואין כאן משום דבר שלא בא לעולם.
<h2>דף לג:</h2>
ועוד שאל מן מורינו רבינו הגאון ר' שלמה בר שמשון על מנהג העולם להכריע אחר סידור התלמוד דכיון דקיימ' לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כיצד בא אדם אצל חברו ומתנה עמו שאם ישתכר על ידו שום ריוח או בהלואה או על ידי מערופיא שיתן לו כך וכך והלא אין אדם מקנה דבש"ל והיכא דאיכ' נתינ' ביניהן לא קא מיבעי' ליה דבההיא הנאה דקא מהימן ליה ודאי קני אלא כי קא מיבעי' ליה היכא דליכא נתינ' מעות בינייהו דהיכי קני ואי אמרת אית' לר' [יוחנן] דאמר [קידושין ס"ב ע"א] כל שבידו לעשות לאו כמחוסר מעשה דמי משום הכי ק(ת)ני דהשתא נמי הוי בידו לעשות ואם תמצא לומר אית' לדר' יוחנן השתא נמי קא מיבעי' אי מדמינן לה כל דדמי ליה ומאי מדמינן ליה. וכן השיב רבינו גאון יעקב ר' שלמה ב"ר שמשון זצו"ל. מה רב חביבות יקירי כי נפלאת עלי אהבתו מאהבת יחידי' ורבים אדירים בל יוכלו לכבותה כי חושקני בו וחשקתיו מאז והכרתיו זה דודי ונעימי קרובי וחביבי שמו כשם אביו יהי רצון שמים להאריך ימים בטוב ולמלאות מקום אבותיו הטובים ידע כי הגיעו לידי שאלותיו ומאד שמחתי בהן כי הבנתי כי איננו צריך כי אם להכריע מנהג ההלכה וזה שאמרו חכמים אין לך מקצוע גדול בתורה יותר מדיני ממונות מפני שהן כמעין הנובע ואכן יקירי הפוך בה והפוך בה ותהיה בחזרה ותקבע מקום והם סוד צור ליראיו וגולות עליות ותחתיות יהי מסורין בידך ועל דברי כתבך נתתי את לבי והנני משיבך כמה שדעתי נוטה דהכי הלכת' שאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ואעפ"כ מי שמתנה עם חברו שאם ישתכר על ידו שום ריוח או בהלואה או על ידי מערופא שיתן לו השליש או הרביע דתנאי מקויים וחייב ליתן לו דהא אפי' שכר אמירה מחייב אינש לשלם וממונא הוא כדאמר [שם ס"ג ע"א] הרי את מקודשת על מנת שאדבר עלייך לשלטון מקודשת ואפי' ריש לקיש דאמ' בעינ' שיתן לה שוה פרוטה משום דקסבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מ"מ קסבר דשכירות מעלי' היא ועוד אמרינ' [ב"מ ס"ט ע"ב] לגבי אבא מר בריה דר' פפא דאמרי ליה [רבנן] לר' פפא בריה [ד]מר קאכיל רבית' כו' עד שכר אמיר' קא שקיל וכ"ש זה שטורח בגופו וע"י משתכר דוודאי חייב ואין כאן משום דבר שלא בא לעולם.
<h2>דף קטז.</h2>
ותו קא מיבעי' ליה המלוה את חבירו כלי כסף או כלי זהב על ידי קבלן ולאחר זמן בא המלוה אצל הלוה ואמר לו פרע לי את שלי ואמר לו מנה הלויתי לך על אותו משכון שהלוית לי פרע לי ואשלמנו לך וכששמע המלוה כך בא לו אצל הקבלן ואמר לו תן לי את כלי שהלויתי לפלוני על ידך והלכו שניהם אצל הלווה ואמר להם אינני מעכב אלא פרע לי המנה שהלוית ממני עליו כיצד עסק הדין ביניהם מי אמרינן כיון דלא (הזמינו) [האמינו] אלא ע"י קבלן מחייב זה למלוה לשלם לו את כליו שהשאיל לזה על ידו (לאחר) [ואחר] כך אם תובע השואל (כלים) [כלום] מן המשאיל יבואו בין שניהם לדין או דילמ' כיון דלא אמר לו בשעת שאלה ע"י עדים פרע לי מגו דאי בעי שואל אמר החזרתיו כדקיימ' לן [שבועות מ"א ע"ב] המלוה את חבירו בעדים כו' ובב"ת [מ"ה ע"ב] המפקיד אצל חברו בעדי' אין צריך להחזירו בעדי' ומהמנינ' ליה כי אמר נמי [ה]לויתי לך עליו במשכון כדי שיהא אצלי עד שתפרע לי הימנה מהימן ולאו כל כמיניה דמשאיל לאישתעי' דינא בהדי שואל ותו אם תמצא לומר דלישתעי דינ' משאיל בהדי שואל מי נשבע ישבע שואל שכך וכך הלוה לו על המשכון דמגו דמצי אמר החזרתיו לך כי אמר כך וכך יש לי עליו מהימן בשבועה אי דילמ' משאיל נשבע שלא לווה הימנו כלום עליו. [והשיב רבינו גאון יעקב ר' שלמה ב"ר שמשון זצ"ל] וששאלתם המשאיל את חברו כלי כסף וכלי זהב כו' אם אותו הקבלן קבלן מידו מיד המשאיל ונתנו לשואל אין למשאיל על השואל כלום ואין יכול השואל לטעון עליהם ואין ידו על העליונה ולאו בעל דברים דידיה הוא והרי הוא כאיש נכרי דאמר ליה מר בר אמימר לר' אשי [ב"ב קע"ד ע"א] הכי קאמר אבא תן לו ואני נותן אין למלוה על הלוה כלום ולא [היא לא] הוה מיפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד אבל אם נעשה לו קבלן כשאר קבלנים שאמר לו תן לו ואני נותן או אפי' קבלן הקבלן בידו והתנה על מנת שאפרע ממי שארצה נמצא השואל בעל דינו ואם לאחר מיכן לוה על הכלים מן השואל הרי הן כאילו החזירן לו ויכול לטעון עליהן וידו על העליונה לישבע או להפך השבועה על חבירו.
